
ממש אוהבת קרקרים מכל הסוגים, והילדים ובמיוחד הנכדים אוהבים גם.
הדבר הראשון שהם עושים שמגיעים לבקר, זה ללכת לאי שבמטבח, לפתוח את הדלת בצד של קופסאות הפח, ולראות מה הם מכילים היום.
גריסיני מבחינתי שייך גם לקרקרים, וכאשר החלטתי להכין , חשבתי שזה יהיה ממש פשוט, כי זה הרי בצק מאד בסיסי, ומה כבר יכול להיות.
מהר מאד למדתי אחרת...
הגריסיני צריך להיות יבש לגמרי, אחרת הוא יוצא כמו גומי וממש אי אפשר לאכול אותו.
באותה מידה הוא גם יכול להיות כל כך קשה, שאי אפשר לנגוס בו בכלל.
במשך הנסיונות שלי, היה לנו ים של פירורי לחם. חלק מהם היו כל כך קשים שאפילו פירורי לחם אי אפשר היה לעשות מהם.
בסוף היגעתי למה שרציתי. הם אמנם באמת קשים. לא כולם אוהבים, אבל אני מאד אוהבת והנכדים עפים עליהם. כמה שהם יותר ארוכים, ככה זה מגניב אותם יותר. אני מחזיקה אותם בכלי זכוכית בגוהה, כך שהאורך בכל זאת מוגבל לפי הכלי שבו תחזיקו אותם.
אפשר לעשות להם גיוונים בבצק לפי הטעם האישי של כל אחד.
אפשר להוסיף תבלינים לבצק.
אפשר להוסיף זרעים שמקמחים את השולחן לרידוד של הבצק.
יום אחד היה לי שארית ממש קטנה של מרק בטטות, אז הכנסתי את המרק במקום המים.
מציעה לשחק ולראות מה יוצא....
הנה המתכון:
150 גרם מחמצת עודף
300 גרם קמח כוסמין 70% או קמח אחר
5 גרם מלח
150 גרם מים
25 גרם שמן זית
25 גרם סילן
אפשר להוסיף עשבי טיבול ו/או גבינה קשה מגוררת
מערבבים את המחמצת, השמן, המים והסילן בקערה בעזרת כף.
מוסיפים את שאר החומרים ומערבבים, עד שמקבלים בצק.
מוציאים על משטח מקומח היטב (עם תוספות של זרעים או עשבי טיבול) וממשיכים ללוש, עד שמתקבל בצק
אחיד וקצת דביק. אם צריך אפשר להוסיף עוד קמח.
מחזירים לקערה, מכסים בניילון נצמד או שקית, כדי שלא יתייבש, ונותנים לנוח בין שעה לשעתיים.

מוציאים על משטח מקומח היטב אעם או בלי תוספות ומרדדים למלבן באובי של חצי סמ'.
בעזרת גלגלת פיצה חותכים את הבצק לרצועות דקות (1-2 סמ').

מקפלים את הרצועות ומסלסלים אותם.
מניחים אותם על תבנית מרופדת בנייר אפייה.
מדליקים את התנור ל 180 מעלות טורבו או 200 מעלות רגיל ונותנים לבצק לנוח עד שהתנור מתחמם.
משפריצים עליהם מים, אפשר לפזר מלח גס אם רוצים
אופים כ-20 דקות, מנמיכים את החום ו- 160 מעלות וממשיכים לאפות עוד כ-10 דקות.
מקררים ושומרים בכלי זכוכית.
תהנו!!!
ואם בא לכם לשתף, ולספר אם אהתם, או לשאות שאלות, אשמח מאד
Comments